רש"י על בבא קמא ד׳ א:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא קמא ד׳ ע״א:ה׳ רש"י על בבא קמא ד׳ ע״א:ט׳ »

7 אֶלָּא אָמַר רָבָא: תְּנָא שׁוֹר – לְרַגְלוֹ, וּמַבְעֶה – לְשִׁינּוֹ. וְהָכִי קָאָמַר: לֹא רְאִי הָרֶגֶל – שֶׁהֶזֵּיקָהּ מָצוּי, כִּרְאִי הַשֵּׁן – שֶׁאֵין הֶזֵּיקָהּ מָצוּי; וְלֹא רְאִי הַשֵּׁן – שֶׁיֵּשׁ הֲנָאָה לְהֶזֵּיקוֹ, כִּרְאִי הָרֶגֶל – שֶׁאֵין הֲנָאָה לְהֶזֵּיקוֹ.

פירוש רש"י על בבא קמא ד׳ א:ז׳

7 וה"ק - הך דקתני מתני' לא הרי השור כהרי המבעה ה"ק כו':

8 רגל הזיקה מצוי - הלכך לא אתיא שן מינה:

« רש"י על בבא קמא ד׳ ע״א:ה׳ רש"י על בבא קמא ד׳ ע״א:ט׳ »